עיניו עצומות. ראשו מוטה לאחור על הכרית. שרירי הבטן שלו מכווצים, וכך גם הלסת והשרירים הדו-ראשיים שלו. עורו מבריק בזיעה קלה. וריד בולט ופועם בפראות בצד צווארו, ואני מבינה בבהירות מבריקה שזה הרגיש לו טוב כמו שלי. תחושת האופוריה הזו חוזרת. בלי לדעת שאני עומדת לעשות את זה, אני מתחילה לצחוק. מתנשף בכבדות, איידן פוקח את עיניו ובוהה בי. הוא אומר בחוסר נימוס, "את בסדר?" אני מחייכת אליו. "אל תדאג, אני לא חו