התעודה הממוסגרת של מייקל מהקולג' מחליקה מהקיר ונופלת ברעש על הרצפה. אני נאנחת. כל השערות על זרועותיי סומרות. אני יושבת קפואה, גבי זקוף כמו סרגל ועיניי פעורות ולא ממצמצות. ליבי הפועם הוא השריר היחיד בגופי שמסוגל לזוז. "הישארי רגועה," אומרת קלייר בשקט, עיניה עדיין עצומות. רגועה אני לא. רגועה אולי לעולם לא אהיה שוב. רוגע הוא לאנשים בחופשות חוף מקסימות עם בהונותיהם בחול ודאיקירי ביד, לא לאנשים בסכנה מ