אבל לא יכולתי לעזוב, לא משנה כמה גרוע היה. החיים של אמא היו תלויים בכסף הזה. אמרתי, "בבקשה אל תשכחי לעבד את פירות הים ולהניח אותם על קרח. והמשלוח מחוות ניימן צריך להגיע לא יאוחר מחצות." איני נחרה. "לצפות שקארל יגיע בזמן עם הבשר זה כמו לצפות לראות גורילה רוכבת על תלת אופן על המדרכה. הילד הזה איטי יותר מיום ראשון אחר הצהריים." ויותר טיפש מקופסת סלעים, חשבתי. הוא יכול היה להפיל את עצמו על הרצפה ולפספ