אני נשענת לאחור על העקבים, גרוני חנוק מרגש. אל גבעת האדמה הקטנה והמופרעת שלפניי, אני אומרת, "אהבתי את שניכם בכל ליבי. אני מקווה שתוכלו לסלוח לי על כל הדרכים שבהן כשלתי אתכם". אני חושבת לרגע, אבל אין לי מה להוסיף. אז אני מציירת צלב על חזי וחוזרת הביתה להתחלף. אם עברי מת וקבור, עתידי עדיין מחכה. לוקח לו זמן לפתוח את הדלת אחרי שאני דופקת. מאוחר, והוא לא מצפה לי. אני עומדת על המפתן עם ליבי דופק מחוץ ל