מאוחר יותר, אני שוכבת לצידו, ראשי מונח על חזהו, רגלי משוכה מעל שלו, גופי חסר עצמות. אני כמו קערת ג'לי רוטטת, רועדת ותשושה. מעולם לא הרגשתי כל כך חיה. עיניו נשואות לתקרה, איידן ממלמל, "צריך לשאול אותך שאלה. ואני צריך שתהיי כנה כשאת עונה." אני מחכה בשקט. הוא לא נתן לי רשות לדבר, ואני עדיין לא ממש מבינה איך ומתי כל הכללים שלו חלים, אז אני נשארת בצד הבטוח ולא אומרת כלום. חזהו עולה ויורד בנשימה עמוקה.