פיאונה קמה מכיסאה, מוציאה שתי ספלים מארון, ומוזגת מים חמים לשניהם. שקיות התה נכנסות אחר כך, ואז היא מניחה אחד מהספלים מולי ומתיישבת שוב מולי. כאילו היא לא גרמה לי הרגע למפרצת, היא אומרת, "זה יהיה ראוי עם טיפת חלב, אבל הפכתי לרגישה ללקטוז בגילי המופלג. תרצי קצת?" אני בקושי מצליחה לנער את ראשי. "עכשיו, עכשיו, יקירתי, בבקשה אל תפחדי. אני יודעת שלהיות רדופים זה קצת יותר מדי בשביל המוחות שלנו של המאה ה