הייתי צריכה ללכת לתחום הבריאות במקום לעסקי המסעדנות. "אני בסדר, איני," אמרתי, משפשפת את עיניי. הן היו מחוספסות ואדומות מחוסר שינה, ונפוחות מבכי. לצפות במישהו שאת אוהבת מורעל לאט למוות זה לא כיף גדול. "ילדה, את לא בסדר!" אמרה איני, מצליבה את ידיה על חזה. "אני מכירה אותך מאז שהייתי מבשלת במסעדה של אמא שלך ואת היית בגובה הברך של חגב, ומעולם לא ראיתי אותך במצב כזה! אני חושבת שאת צריכה לספר לי מה קורה