בגין חוסר הבהירות שלה, אני אומר בחמיצות, "בטח. אני אתחיל לצעוק, 'לכו אל האור!' לתקרה במרווחי זמן אקראיים, מה דעתך?" "תסמכי על האינסטינקטים שלך," אומרת פיונה בנימה מרגיעה. "את תחשבי על משהו. כבר ניצחת חצי מהקרב רק על ידי גילוי הזהות שלו." "אבל אני לא יודעת עליו כלום! יש לי רק את השם שלו!" אני מצביע על החתימה שלו על אחד המכתבים, אותו כתב יד מוכר. דנטה. פיונה וקלייר מסתכלות זו על זו שוב בדממת הטלפתיה