אני כמעט עייפה מכדי לשים לב איך השבוע הבא חולף כל כך מהר. ג'סי מעיר אותי מוקדם כל יום, ואני זועפת על ראף, שנחר בשלווה בזמן שג'סי גורר אותי החוצה לריצה שלנו. הוא ממש קורע אותי, גם כשאני מנסה לשחד אותו. "בבקשה," אני מתחננת, "אני אתן לך את הכתר שלי –" "למה שאני ארצה את הכתר שלך, אני דוכס –" "אבל לדוכסים," אני מתנשפת, "אין דברים יפים לשים על הראש –" אבל ג'סי רק צוחק, וגורם לי לרוץ חזק יותר. השיעורים ל