לוקה צוחק צחוק חשוך ותוקע את ידיו בכיסים. "ברצינות?" הוא אומר, קולו קצת מותש. "אתה פה?" אני מעווה מעט את פני, עושה צעד אחורה מאחורי העץ. "זה... רע? אני יכול... ללכת." "לא," הוא אומר, מטה את ראשו ומזמין אותי להתקרב. "אני מניח... זאת אומרת, אני לא מופתע. על מי לעזאזל עוד אחלום." אני נושך מעט את שפתי, מחייך ומתקרב אליו, נעצר במרחק של כמטר וחצי. "למה אתה מתכוון?" אני שואל, מטה את ראשי, עיניי משוטטות ע