"היי!" אני אומרת, כשאני מאמצת את הפנים שלי לחיוך הכי שמח-נסיכתי שלי. "יש קפה! בואו לשבת!" לוקה רק מצמצם את עיניו קצת יותר לעברי, בחשדנות, והולך לצד השני של השולחן, ומתיישב עם ג'סי. הבטן שלי מתהפכת מזה - לוקה כמעט תמיד יושב לידי. ובעוד שבן תפס את המקום שלו היום... אני לא יודעת. משהו באופן שבו לוקה שומר על עיניו עליי אפילו כשהוא מקיף את השולחן... אלוהים, אני מרגישה כמו ארנבת קטנה שנצפית על ידי זאב ר