אני ממהרת עם אחי ובן דודי, מביטה סביבי במסדרון האבן שנפגש בקשתות גותיות מעל ראשינו, בחלונות המפוזרים לאורך הקיר הימני המשקיפים על הנוף. אני מחייכת, כי חשבתי שהתרגלתי לנוף מהצריפים - אבל כל כך גבוה? אני מרגישה שאני יכולה לראות הכל, והנוף האפור הרחב סביב הטירה שומם ומדהים בדרכו שלו. צעדיי מאטים למרות הכל כשאני משוטטת לאחד החלונות, שפונה צפונה - לעבר הארמון, לעבר הבית, איפה שאמא ואבא נמצאים - וגם מאר