אני בוהה באחי בעיניים פעורות, מחכה שהוא יגיב. אבל רייף פשוט... בוהה בי, פניו לבנות כסיד, עד שאני מתחילה לדאוג ברצינות. "רייף," אני ממלמלת, נשענת קדימה קצת, מתחילה להושיט יד לגעת בו. "מה לעזאזל אריאל," רייף לוחש, כל כך מהר שהמילים מתערבבות כולן לאחת, כל כך נמוך שאני בקושי שומעת אותו. אבל הרגש... ברור לחלוטין. "טוב, זה לא כאילו ביקשתי את זה," אני אומרת, פורשת את ידי, גבותיי מתרוממות. "לא עשיתי כלום,