ראפה מביט בי במעין עווית קלה, מוציא לאט את המעטפה מהקופסה וניגש לתחוב אותה לכיס האחורי שלו לאחר כך, לא רוצה שאראה. "לא, תקרא את זה!" אני אומרת, מנופפת בידיי ומאמצת את עצמי להדחיק את האכזבה עמוק בבטן. כי, אני מתכוונת, אני יודעת שאם אמא היתה יודעת שאני כאן היא לעולם לא היתה משאירה אותי בחוץ - כנראה היתה כותבת לי את המכתב הכי ארוך מכולם. אני לא יכולה להיפגע מזה, ואני לא רוצה שהוא יצטרך לחכות. "את בטו