"כי," אומרת דפני, פולטת אנחה קטנה ומאושרת ולוקחת לגימה ארוכה מהיין שלה, "את צודקת – הבנים כאן היו משליכים את עצמם לרגלי רק בגלל שאני הבחורה היחידה כאן – לפחות, הבחורה היחידה שהתקבלה לכאן." אני מרימה את הכוס שלי לכבודה, מודה בנקודה. "אבל," היא ממשיכה בכתף, "אני לא הולכת להשליך את עצמי על הבחור הראשון שאני מוצאת את עצמי נמשכת אליו – להתאהב, להסתבך בנישואים שלא באמת שקלתי, למצוא את עצמי בעוד עשר שנים