"אוי, אלוהים, רייף," אני נאנחת, מנענעת את ראשי כלפיו ומעיפה מבט במורד המסדרון. "אנחנו חייבים לעשות את זה עכשיו? בלוח הזמנים שלי כתוב שיש לנו עשר דקות לארוחת צהריים לפני שיעור המסתורין הבא שלנו –" "הנה," אומר רייף, מפיל חטיף אנרגיה עטוף ובקבוק מים על הספרים שלי. "באקדמיה לא ממש מקפידים על ארוחת צהריים חמה – רק חטיף לפני ארוחת ערב גדולה. תאכלי תוך כדי הליכה, תדברי תוך כדי אכילה." הוא מניח יד תקיפה ב