"מה!" אני צורחת, מתרוממת על ברכיי ודוחפת את הפירות והלחם מחיקי. "שש!" ג'קסון לוחש, מסתובב אליי ומושיט יד, מסתכל עליי כאילו השתגעתי. "אל תהיי אידיוטית, ארי! אם אנחנו מחכים לשחר כדי לעבור לנקיק, גם אחרים מחכים! והם יבואו בשבילנו! פשוט... תהיי בשקט, בסדר!?" "ג'קסון!" אני לוחשת, מלאת זעם, מתעלמת מדבריו וקמה על רגליי, פוסעת לעברו, "אתה לא עוזב אותי כאן!" הוא נוחר צחוק קל, רומז בבירור שלא אוכל לעצור אות