"קֵדֵט קְלָארְק, שׁוֹמֵר אֶת הַסּוֹדוֹת הַמְּסֻכָּנִים שֶׁלּוֹ," גּ'ֶקְסוֹן נוֹאֵנַחַ, מַחְלִיק אֶת יָדָיו לְכִיסָיו וְיוֹצֵא שׁוּב לְעֵבֶר הַמַּדְרֵגוֹת. "בֵּנְתַיִם בִּלְבַד!" אֲנִי קוֹרֵאת אַחֲרָיו, מְחַיֶּכֶת. "מוּטָב שֶׁיִּהְיֶה בֵּנְתַיִם," אוֹמֵר גּ'ֶקְסוֹן, פּוֹנֶה לְהַבִּיט בִּי בִּרְצִינוּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה לִרְגָעִים סְפוּרִים, מַעֲמִיק אֶת הַחִיּוּךְ שֶׁלִּי. "אוֹ שֶׁאֲנִי... אֲנִי