אני מתנשפת, ממש מתנשפת כשג'קסון מצמיד אותי לקיר הסלע, שתי ידיו עכשיו מתחת לחולצה שלי, כפות ידיו שיר ארור על העור שלי כשהן לוחצות מעל הצלעות שלי, כשהן נעות לאט על הבשר שלי כאילו הן מנסות לוודא שאני כאן, שאני אמיתית. ופתאום, ממש פתאום, אני מבינה שאני בכלל לא רוצה ללבוש יותר את החולצה הזאת. שאני לא רוצה ללבוש שום דבר – שכל מה שאני רוצה בכל העולם – לא, לא רוצה – צריכה – זה שהעור שלי יהיה חשוף מול העור