"נו," הוא אומר, מעווה את פניו ומתחיל לסגת מהדלת, "הגעתי ממש מוקדם –" "ג'קס!" אני צוחקת, מזנקת אליו ותופסת בזרועו, מושכת אותו לתוך החדר. "כולם יגיעו בעוד איזה שלושים שניות. פשוט בוא שב – או, יותר טוב, תהיה מועיל –" אני גוררת אותו לשולחן הקפה ותוקעת עט ונייר בידו. "מה אני אמור לעשות?" הוא ממלמל, בוהה בזה. "פשוט תכתוב שנשמח אם ישלחו ארוחת ערב לעוד שניים," אני אומרת, מנופפת בידי לעברו בזמן שאני ממשיכה