"לוקה!" אני נאנקת, עדיין המומה כשהוא סוגר את הדלת מאחוריו בחוזקה ונועל אותה. אבל הוא לא אומר מילה כשהוא מסתובב אליי, עדיין זועם, לסתו מהודקת. עיניי מתרחבות כי – הוא כועס עליי? הוא הולך ל- אבל הוא רק מצמצם את המרחק בינינו בצעד אחד, ידו עפה מעלה וחובטת בכובע מראשי בתנועה מהירה אחת. אני נאנקת שוב, ידי עפות אל שיערי – "ידעתי, לעזאזל," לוקה גוהר, עיניו סורקות את פניי, את שיערי – נחיריו מתרחבים כשהוא שו