אני בוחנת את בן לרגע ארוך, באמת שמה לב אליו בפעם הראשונה מזה זמן רב. לצידי, אני מרגישה שדפני עושה את אותו הדבר. וכשאני צופה אני שמה לב... ובכן, אני שמה לב לאופן שבו הוא מסתכל על רייף. לאופן שבו הוא מטה את ראשו לאחור כדי להסתכל על אחי, לאופן שבו הוא צוחק מהבדיחה של רייף - שהיא לא מאוד מצחיקה, אם להיות כנה - לאופן שבו עיניו לא עוזבות אותו אפילו כשלוקה מתחיל לדבר. ועמוד השדרה שלי מתקשח קצת כשאני מבינ