ריאן! הקהל שאג את שמי כשקלעתי שלשה מושלמת, שסיימה את המשחק. הכדור שרק ברשת בלי לגעת בחישוק והקהל השתגע. ניגבתי את הזיעה ממצחי בגב ידי. תאכל את הלב, קולדוול. "זה המשחק", הכריז השופט ושָרַק במשרוקית. הבטתי לעבר קולדוול, שעמד עם ידיו על ברכיו, מתנשף בכבדות. הבעתו רמזה על תערובת של תשישות ועוקץ עצום של הפסד נוסף. "נראה שאתה עדיין לא יכול לנצח אותי, קולדוול", חייכתי בסיפוק כשניגשתי אליו. הוא ירה בי מבט