ריאן קלעתי שלשה, וקהל הבנות שעודד אותי פרץ בצריחות. חייכתי חיוך קצר ותפסתי את מבטיהן של כמה מעריצות שנופפו לי בהתלהבות מהיציע. "יפה ג'נקינס!" ג'ק קרא וטפח לי על הגב. זיעה זלגה על פני וניגבתי אותה לרגע בגב ידי. זרימת האדרנלין שזרמה דרכי הרגישה טוב, בריחה מבורכת מכל השאר שהכביד עלי. ציור הוא לא הדרך היחידה שלי להתמודד עם לחץ. כשאני על מגרש הכדורסל, אני יכול לשחרר את הכעס המודחק שהצטבר בתוכי. כשדברים נעשים אינטנסיביים מדי, אני צריך משהו פיזי ובאותו רגע אני פונה למכות - אגרופים וג'ק תמיד הוכיח את עצמו כבן זוג מושלם. בדיוק כשהייתי אמור להסתדר לקליעה נוספת, קול מוכר חתך את האוויר. "היי ג'נקינס" הבטתי הצידה וראיתי את מקס קולדוול צועד אל המגרש, לכיווני יותר נכון. למקס ולי היה היסטוריה ארוכה של יריבות. הוא היה היריב שלי מאז שנה א', תמיד מנסה להתעלות עלי. הוא חייך אלי חיוך יהיר, אחד שהכרתי. "היית רחוק עכשיו אבל עדיין יש לך את הטאץ'" הוא אמר, סרקזם מטפטף מקולו. "קולדוול" השבתי, בלי לטרוח להסתיר את חוסר העניין שלי. "מה קורה?" חיוכו התרחב כשהוא נשען על היציע. "פשוט באתי לראות שאתה סתם מוערך יתר על המידה. אתה עדיין מקבל את כל תשומת הלב הזאת" הוא הצביע על הקהל וצחקתי בלעג, מנגב זיעה ממצחי. "אם ב'תשומת לב', אתה מתכוון סתם לעשות את מה שאני עושה, טוב אני לא יודע" הוא התרחק מהיציע והלך לכיווני עד שהיינו במרחק של כמה סנטימטרים זה מזה. "אתה יודע ג'נקינס, חלק מאיתנו מעדיפים תחרות אמיתית" צחקקתי, מנענע בראשי. "אני תמיד מוצא את זה חמוד איך אתה חושב שאתה איום. עשינו את זה הרבה פעמים ותמיד ניצחתי אותך. מתי אתה הולך להבין..." קולי יצא נמוך הפעם "שאני יותר טוב ממך" לסתו של מקס התהדקה, אגרופיו קפוצים לכדור ולרגע, נראה שהוא עומד להנחית אגרוף. צליל יבש ברח מגרוני. טוב, אני תמיד מוכן לזה. הוא שחרר נשיפה חדה וכאילו שקל מחדש, הוא הוריד את אגרופיו ופרץ בצחוק. "טוב, נראה לגבי זה. אולי נוכל ליישב את זה שוב, אחד על אחד. עיניו הבריקו באתגר "אני רואה שאתה מתגרד לקרב חוזר. תראה את זה כדייט, אני אחכה" "דיל, זה זה ג'נקינס." חיוך משך בזווית שפתיו ובזה, הוא התרחק לאיטו. נענעתי בראשי, נוכחותו הייתה צפויה כמו שהייתה מעצבנת. אבל זה היה חלק מהשגרה - הייתי רגיל אליו ויותר מסוגל להתמודד. ג'ק וקייל, החברים הכי קרובים שלי הצטרפו אלי כשפניתי לספסל, תופס מגבת ומנגב את הזיעה מפני. "אתה הולך להתחיל להציב שלט 'אין כניסה' על המגרש עם הדרך שבה אתה שולט" קייל הכה אותי בגב וצחקתי, משליך את המגבת מעל כתפי. "אז, שיעור היום?" ג'ק שאל והצצתי בשעון היד שלי. "אני לא יודע לגבי שניכם אבל אני לא בדיוק מתרגש לבזבז את הזמן שלי בשיעור במשך שעתיים" השבתי בפיהוק עצל. לא הייתי צריך להשתתף בשיעורים כדי להצליח בבחינה שלי. תמיד הייתי תלמיד מצטיין. זה בא לי באופן טבעי "אנחנו חייבים ללכת" קייל קרא. הוא תמיד כל כך אינטנסיבי ובכנות, זה די משעמם. זו אחת הסיבות שאני מעדיף להסתובב עם ג'ק. ג'ק חי את החיים על הקצה, תמיד רודף אחרי הריגוש הבא. הוא יותר בקצוות ובענייני בנות וכל מיני דברים אחרים בעוד שקייל הרבה יותר פשוט ומאופק. "אנחנו נקבל זוגות לפרויקט היום" קייל הוסיף. ואז זה פגע בי, היום זה היום שבו נקבל זוגות לפרויקט הנורא הזה. כל תלמיד משודך לשותף ואנחנו יוצרים פרויקט שנמשך חודשיים. שחררתי נהמה מתוסכלת, אני בז לאירוע הפרויקט הזה. להיתקע עם מישהו כל כך הרבה זמן זה סיוט. רוב הזמן, אני משודך עם בחורה ובסוף אני משלם לה בסקס. היא בדרך כלל יותר משמחה להיענות. ואם זה בחור, אני פשוט משלם לו. קל פיסי. אין ספק שזה יהיה ככה גם הפעם. "נכון, אנחנו חייבים ללכת," ג'ק מלמל, בבירור לא מרוצה. "הפרויקט הזה הוא סיוט מוחלט" עזבנו את חדר הכושר ופנינו לכיוון הכיתה. נכנסנו לכיתה וכרגיל, ראשי הבנות פנו, עיניהן מתרחבות וחיוכים נמתחים כשעברתי על פניהן. התרגלתי לתשומת הלב, לאופן שבו אנשים נראו שמסתובבים סביבי כאילו אני סוג של כוח משיכה. החלקתי למושב שלי בקלות, מותח את ידי כשהתרווחתי בעוד ג'ק וקייל ישבו מאחורי, קולותיהם משתלבים ברקע כשהם פלירטטו עם כמה בנות. בטוח לומר שג'ק עשה זאת כי קייל כבר הוסח על ידי הטלפון שלו. עיני נדדו במהירות לבחורה מסוימת עם שיער חום מתולתל ארוך. היא ישבה בפינה, פניה קבורות בספר ונראו לא מודעות להמולה סביבה. חנונית, בהחלט לא הסוג שלי. נחרתי. לא ממש הופתעתי. אחותי החורגת היכתה אותי כטיפוס שיעדיף בדידות על פני הכאוס החברתי שרוב האנשים שגשגו בו. שמתי לב שהיא מציצה למעלה. עינינו נפגשו לרגע קצר לפני שהיא הסיטה מבט במהירות, סומק זוחל על לחייה. לא יכולתי שלא לצחקק קלות. זה היה משעשע איך היא ניסתה לפעול חסרת עניין, אם כי יכולתי לדעת שהיא מודעת היטב לנוכחותי. "היי.." הרמתי את ראשי לראות בחורה דקה מושיטה את ידה ללחיצת יד. היא החזיקה את מבטי בחיוך פלרטטני. "היי" לחצתי את ידה אבל הוצאתי את ידי משלה במהירות. "אני יכולה לשבת כאן?" היא שאלה, מצביעה על המושב הריק לידי. חייכתי בפה גדול ורציתי לקבל, אבל החלטתי לחסוך לה את הטרחה עם אוולין "זה תפוס" אמרתי בצורה חלקה "אתה בטוח שאתה לא רוצה שאשב כאן?" היא קרקרה, עיניה שוהות על שלי. זה היה תרחיש מוכר - בנות משליכות את עצמן עלי אפילו בכיתה. היא העבירה את אצבעותיה במורד זרועי, עיניה החומות בהירות בהזמנה כשהיא העבירה את לשונה על שפתה התחתונה. הבטתי מעבר לכתפיה וראיתי את אוולין נכנסת, עיניה בוערות מזעם. חייכתי חיוך זדוני. אני מניח שהיא לא רצתה להינצל אחרי הכל. "אתה לא צריך..." "את זונה!!" אוולין צעקה כשגררה את שיערה וגרמה לבחורה להצטמק. תשומת הלב של הכיתה כבר נמשכה אלינו. נשענתי לאחור במושב שלי, מסוקרן מהדרמה שנפרשה לפני. עיניה של הבחורה התרחבו בתדהמה כשאחיזתה של אוולין בשיערה התהדקה. "עזבי אותי יא פסיכופטית!" היא צעקה, מנסה להשתחרר מאחיזתה. "תרחקי ממנו יא זונה" אוולין שרקה, עיניה נוצצות מכעס. "הוא לא מעוניין בך, את לא מבינה את זה?" בדיוק אז, גברת ג'יימס נכנסה לכיתה ואוולין סוף סוף שחררה את שיערה. "בפעם הבאה שתנסי לכפות את עצמך עליו, אני אראה לך מה הם עושים לזונות כמוך" היא איימה, מחזיקה את מבטה של הבחורה. "הוא גם לא אוהב אותך" הבחורה השיבה, משפשפת את קרקפתה הכואבת. "כלבה" היא ירקה. אוולין עמדה להמשיך את שטף הדיבורים שלה אבל עצרה כשגברת ג'יימס קראה לכיתה לסדר. הבחורה נסוגה במהירות למושבה, בבירור מזועזעת. אוולין היא באמת כלבה. אוולין פנתה אלי, הבעתה מתרככת כשהיא סוף סוף התיישבה. "מצטערת על זה אהובי" היא אמרה כאילו היא פשוט הכתה זבוב. "אני לא רוצה שתוסח דעתך" היא ניסתה לנשק את שפתי אבל הפניתי את לחיי אליה. עוד דבר אחד עלי? אני לא מנשק בנות, אפילו לא את אוולין. השיעור נגרר, כל דקה חולפת באיטיות מייסרת. בקושי הקשבתי, דעתי נודדת למקום אחר. לבסוף, גברת ג'יימס דיברה על הפרויקט הקרוב. היא הסבירה שבמקום לקבץ אותנו פיזית, היא תשלח את השותפים שלנו אלינו באמצעות דוא"ל. שחררתי נהמת תסכול. איזה בזבוז זמן מוחלט. אם הייתי יודע שזה יהיה כל כך חסר טעם, לא הייתי טורח לבוא. שמעתי את ג'ק נאנק מאחורי, בבירור מתוסכל כמוני. הכל היה באשמת קייל. "אני מקווה שזה יהיה שנינו," אוולין צרחה, התרגשותה מורגשת. זה היה מצחיק איך היא תמיד קיוותה שנשודך יחד, למרות שמעולם לא קובצה איתי בעבר. הדקות חלפו, ולבסוף, השיעור הסתיים. ארזתי את חפצי ונפרדתי מג'ק וקייל לפני שיצאתי עם אוולין. "אנחנו יכולים להסתובב עכשיו, או מה אתה חושב?" אוולין שאלה כשהיא ליוותה אותי למכוניתי. לא הייתי במצב רוח. בנוסף, יש לי אחות חורגת לאסוף. האנשים היחידים שידעו עליה היו ג'ק וקייל. התכוונתי לשמור את זה ככה, רציתי לשמור על מערכת היחסים שלנו חבויה ככל האפשר. "לא, בפעם אחרת" אמרתי, מבטל את ההצעה. "למה?" היא שאלה, גבותיה חרוטות בקשת. כאן זה נהיה מעצבן. אני שונא שהיא מתערבת לי בפרטיות. "יש לי דברים לעשות" מלמלתי היא הנהנה, מקבלת את תגובתי, ונתנה לי חיבוק קצר לפני שפנתה להצטרף לחברותיה - חברות שהיא תמיד נטשה כשהיא הייתה איתי. החלקתי לתוך מכוניתי ועמדתי להניע את המנוע כשהטלפון שלי צלצל עם התראה חדשה בדוא"ל. שותף לפרויקט... הקשתי על ההתראה וגללתי בין פרטי הפרויקט עד שהגעתי לסעיף המפרט את שם השותף שלי לפרויקט. חיוך נפרש על שפתי כשקראתי את השם. טוב, זה הולך להיות מעניין.