ויולט מיהרתי במעלה המדרגות, נואשת להתרחק ממנו. כל צעד הרגיש כבד יותר, מכביד עליו המבט העז בעיניו של ריאן. המבט הזה, כאילו באמת אכפת לו... זה הרגיז אותי. סגרתי את הדלת מאחורי ונשענתי עליה בגבי, מחליקה מטה עד שישבתי על הרצפה. עדיין יכולתי להרגיש את העיניים החודרות האינספור מבית הספר, הלחישות שלהן עדיין ריחפו בעורפי. תגובות הווידאו עדיין רדפו אותי. השמות שהם קראו לי - "זונה, כלבה עקשנית, טיפשה" על כך