ויולט ראיין נישק אותי שוב – לא, הוא טרף אותי. שפתיו היו תובעניות, רעבות, כאילו חיכה נצח לתבוע אותי. יכולתי לטעום אותו, להרגיש אותו בעצם הווייתי – את פיו, את חמימותו, את החום הלוהט של גופו הצמוד לשלי. יד אחת כיוונה אותי בעורף, מושכת אותי עמוק יותר לתוכו, בעוד שהשנייה אחזה בירכי, דוחקת בי להתקרב, קרוב יותר ממה שאפשר. האוויר בינינו רחש חשמל שלא יכולתי לברוח ממנו, מיזוג משכר של חום ותשוקה שהותיר אותי