ויולט "את בטוחה שאת לא באה?" אמא שאלה, בפעם שנראתה כמו המאה, כשהראש שלה מבצבץ דרך הדלת שלי, ומפריע לסרט שהייתי באמצע. "כן, אמא," עניתי, מבטי חוזר במהירות לטלוויזיה. "אני עדיין לא מרגישה טוב." לשקר מעולם לא היה הצד החזק שלי. כשהייתי קטנה יותר, אמא הייתה יכולה לראות דרכי במבט חטוף. התפללתי שזה לא המצב עדיין. "תוודאי שאת לוקחת את התרופה שלך," היא אמרה, בנימה מהולה בדאגה. "הבנתי," מלמלתי, ועם זה, היא