ראיין המסדרון המה מלמולים, לוקרים נטרקים והמיית תלמידים ממהרים לשיעור הראשון של היום. נשען על קצה הלוקר שלי, הרגשתי כל זוג עיניים במסדרון נסחף לכיווני, נשאר שם שנייה אחת יותר מדי. זה היה כמו רפלקס שהם לא יכלו להתאפק ממנו, ואני הייתי רגיל לזה. התעלמתי מזה, ברוב הפעמים. אבל היום? היום, כל מבט, כל לחישה כאילו שייפו לי את העור. כי לא הסתכלתי עליהם. חיפשתי אותה. לא ראיתי את ויולט מאז אתמול, כשהיא בעצם