ריאן שתיקה מתוחה מילאה את החלל בינינו, האוויר כבד ממילים שלא נאמרו. עיניה של ויולט נעצו מבט בעיניי, חדות וחודרות, סערה שקטה רוחשת מתחת לפני השטח. היא ידעה. לא היה בזה ספק. האם אשלי סיפרה לה? חרטה כרסמה בי, הסתובבה לי בבטן. לא הייתי צריך לסמוך עליה. הייתי צריך לדעת טוב יותר מלסמוך עליה עם זה. לא ידעתי איך להתחיל, מה לומר כדי להצדיק את מה שעשיתי. והדרך שבה ויולט בהתה בי - קרה, מנותקת, אך משולבת בכאב