ויולט התכווצתי כשוקאס ניגב בזהירות את השריטה ברגלי בחומר חיטוי מתיק העזרה הראשונה. הצריבה גרמה לי לשאוף אוויר בחדות, אבל הכרחתי את עצמי לחייך, מנסה להמעיט בכאב. "כואב לך?" שאל לוקאס, קולו עדין אך מלא דאגה. "הכל בסדר. אני בסדר, באמת." נענעתי בראשי, נושכת את שפתי כדי להימנע מלהתכווץ שוב. לא הייתי בטוחה אם הצריבה נבעה מהפצע או מהקשר שהתהדק בחזי. עיני נצצו לעבר ריאן, שעמד במרחק מטרים ספורים, מביט אל ה