ריאן שאון המפל היה בלתי פוסק, מטביע כל דבר מלבד קול פעימות הלב שלי שהדהד באוזניי. הבטתי למטה אל עבר ויולט, ששכבה כה קטנה ושברירית על האדמה הרכה והטחובה. היא הייתה עטופה עכשיו בז'קט שלי, גופה העדין נח כנגדי כאילו זה המקום שלה. וזה היה. לעזאזל, זה היה המקום שלה. אצבעותיי ליטפו את שיערה הלח, ולא יכולתי לעצור את החיוך המרוצה שנמתח על שפתיי. היא נתנה את עצמה לי - בטחה בי בצורה שלא ציפיתי לה. היא נתנה ל