ריאן מושב העור במכונית שלי חרק קלות כשזזתי, מבטי נעוץ בשעון שעל לוח המחוונים. אחת עשרה דקות איחור. הצצתי שוב בטלפון שלי, מרענן את הצ'אט. "תמיד בודקת גבולות," מלמלתי לעצמי, מחייך חיוך קטן. נשענתי לאחור, נותן לראשי לנוח על המושב, והקלדתי הודעה נוספת: "10 דקות איחור. את יודעת איזה עונש מחכה לך, עכברה." שלחתי את זה בתנופה חדה של האגודל שלי, זוויות שפתי מתעוותות. היא שנאה שקראו לה "עכברה", אבל זה התאים