ויולט אוויר הבוקר היה חד כשסגרתי את דלת חדרי מאחוריי, מתכוננת ליום שלפניי. השקט הרגיל של הבית הורגש כבד יותר אחרי אמש. אמא יצאה מוקדם, ללא ספק כדי להימנע מלהתמודד איתי, והרגשתי גל קטן של הקלה שוטף אותי. לא הייתי מוכנה לראות אותה – לא אחרי כל מה שאמרנו, לא אחרי הגולמיות שעדיין נותרה מהוויכוח שלנו. עשיתי את דרכי למטה, רק כדי כמעט לקפוץ מעורי כשדמותו של ריאן נשענה באדישות על הקיר ליד פתח הדלת. "ישוע,