ויולט גל של עידוד עלה מהקהל, מעורב בכמה אנחות, והרגשתי את לבי צונח מעט. אוולין החליקה לבמה, חיוכה מסנוור, כשקיבלה את הכתר שלה בתנופה. היא הציצה סביב, עיניה סורקות את החדר עד שהן נחתו על ריאן. המראה שלהם ביחד עורר משהו לא נעים בבטני. אילצתי את עצמי למחוא כפיים יחד עם כולם, מנסה לנער את ההרגשה. צפיתי באוולין, זוהרת תחת הזוהר העמום של אורות רחבת הריקודים, משחילה את זרועה בזרועו של ריאן, חיוכה מסנוור