לוק
אוויר אוקטובר הצונן צרב את פני כשדרכתי מחוץ לבית, תלבושת בית הספר שלי הרגישה הדוקה מהרגיל, כאילו היא חונקת אותי. הרחובות היו שקטים, למעט רשרוש עלים מדי פעם שמסתחררים ברוח. הלכתי בנחישות, ראשי שחוח, תיקי תלוי על כתף אחת, אבל האמת הייתה שצעדי היו חסרי מטרה.
בפינת הרחוב פניתי בחדות לסמטה חשוכה, האטתי את קצבי עד שהגעתי לפתח צר בין שתי חומות לבנים מתפוררות. הצצתי מעבר לכתפי כדי לוודא שאף אחד לא צופ
















