ויולט ישבתי על המיטה, רגלי משוכלות, צופה בפניה של אשלי משתנות בין הבעות של הלם, חוסר אמון, ולבסוף, התרגשות רחבת עיניים שיכלה להאיר את כל החדר. "תגידי משהו," הפצרתי בה, שתיקתה הפכה לבלתי נסבלת. "אני עדיין מנסה לעכל את המידע. תני לי כמה דקות לעבד את זה," לחשה. "עברו כמה דקות," נאנחתי. "פשוט תגידי משהו כבר." "אוקיי אז, את אומרת לי..." היא סוף סוף נשמה, לוחצת יד לחזה כאילו ליבה עומד לקפוץ החוצה. "גם ר