ויולט המילים שלי כאילו פגעו בו כמו גל פתאומי, ששטף את הכעס והתסכול. לאט לאט, הוא הסתובב, פונה אליי לגמרי, ידיו מחליקות מכיסיו. הבעתו הייתה קליידוסקופ של הפתעה, בלבול ומשהו עמוק יותר. עיניו הירוקות חדרו אל תוך שלי, כאילו מחפשות שקר, היסוס, כל דבר שיכול לרמז שלא התכוונתי למה שאמרתי זה עתה. אבל עמדתי איתן, אף על פי שהדופק שלי שאג באוזניי וידיי רעדו לצידי. "את?" קולו היה נמוך, כמעט לא מאמין כשגבותיו ה