ריאן "הלו?" קולו של אבי היה יציב כשעניתי לשיחה. הייתה הפסקה בצד השני, והבחנתי בהבעתו משתנה, עיניו מצטמצמות... ליסה, ישבה מולו, גבותיה מקושתות בדאגה. כשראתה את פניו מתרככות מעט, היא נאנחה אנחת רווחה שהייתה עצורה בה, סימן להקלה. "אה, מצאתם אותו?" קולו היה קטוע כשהנהן באיטיות. "כן, אני מבין. מחוץ לתחנה? נפצע?" ליסה נשענה קדימה, ידה אוחזת בשפת השולחן כשהמתינה לפרטים. מבטה נע בין אבי לטלפון, שפתיה משוכ