ויולט הייתי רותחת. לא, שיט, הייתי זועמת. הידיים שלי רעדו לי בחיקי כשבהיתי החוצה מהחלון, צופה בעצים מיטשטשים לתוך אי-כלום תחת הזוהר העמום של פנסי הרחוב. ריאן גרר אותי למסיבה המטופשת הזו ואמר לי "להתערות", כאילו היה עלי להרגיש בנוח סביב חבורה של זרים שאני בכלל לא מכירה. ואז מה הוא עשה? הוא נעלם. השאיר אותי לבד בים של פרצופים לא מוכרים בזמן שהוא הלך... אלוהים יודע לאן. אני לא בדיוק פרפר חברותי, והוא