ריאן השמש החלה לשקוע, מטילה צללים ארוכים על קרקעית היער. נשענתי על עץ, תסכול רותח מתחת לפני השטח. אנחנו כבר בזה, איך שזה מרגיש, שעה, מחפשים כל סנטימטר רבוע של המקום המקולל הזה, ואין לנו כלום להראות. באנחה, בדקתי את השעה והוצאתי את הטלפון, שולח הודעה מהירה לקבוצה. "נפגשים במקום שנפרדנו." הכנסתי את הטלפון לכיס והבטתי סביב, היער שקט מלבד רשרוש העלים וקולות ציפורים רחוקים. זה היה שלֵו בדרך מסוימת, אבל