ריאן קול הגשם המכה בקירות האוהל היה רעש מונוטוני ויציב, שנדמה היה מהדהד את התסכול שנכרסם בי. התיישבתי ובהיתי בבד הדק של תקרת האוהל כאילו הוא מחזיק בתשובות לשאלה מדוע אני לא יכול פשוט לשחרר את זה. אמרתי לעצמי שוב ושוב שמה שקורה עם ויולט לא בעיה שלי. היא לא הבעיה שלי. אז למה אני מודאג שהיא עלולה להיות בגשם? נאנחתי ותפסתי את הטלפון שלי, בתקווה להסחת דעת. שתי שיחות שלא נענו, שתיהן מליסה ומאבא שלי. הם