שאפתי נשימה עמוקה שלא ידעתי בכלל שעצרתי, וליאם הביט בי מהצד. "את בסדר?" "כן," פניתי אליו במהירות, מקווה שלא חשפתי דבר. "סליחה. אני פשוט ממש עייפה." הוא הנהן באיטיות והציע לי מים מהבקבוק שלו. קיבלתי זאת בהכרת תודה. שתיתי את רובו, ואז התנצלתי במבוכה. "יש לך חבר, פלורה?" שאל ליאם לפתע. הנידותי בראשי לשלילה. "אז את גרה לבד?" נענעתי בראשי שוב. "אבא שלי גר איתי." "הו, זה חמוד. מה עם אמא שלך?" הרגשתי את