צלצול פעמון הדלת הדהד ברחבי הבית, שובר את הדממה המתוחה שהשתררה עליי. עמדתי בראש גרם המדרגות, לבושה בשמלה הוורודה והמנצנצת שביליתי שעות בבחירתה. היא הייתה ארוכה ונשפכת, בעלת מחשוף לב וגב חשוף. פליקס עמד שם בטוקסידו מהודר, פרחים בידו. הוא נראה מדהים כל כך. נוכחותו הציפה אותי בגל של התרגשות, ולקחתי נשימה עמוקה לפני שעשיתי את דרכי למטה. "פלורה," הוא נשף. "את... שמיימית." צחקקתי, "שמיימית?" הוא הניח יד