הרטבתי את שפתיי בעצבנות. ידעתי שהוא ישאל אותי את זה. אך טרם גיבשתי בדעתי מה אומר לו. מה כבר יכולתי לומר? אפילו אני לא ידעתי את מחצית הדברים. ידעתי רק מה שראו עיניי. ידעתי מה הרגשתי, מה עברתי. ידעתי על התנהגותו המשונה של אבי. ידעתי על האיומים ששלח לעברי, שאילצו אותי לנתק מגע עם פליקס, או עם כל אחד מבני משפחת קורסינו. אפילו עם טילי. ועדיין פחדתי ממנו. הוא עדיין היווה איום, וגם אם איפגע שוב, לא יכולת