(עכשיו) אחרי היום שעבר עליי אתמול, ההגעה לעבודה הייתה... עניין לא פשוט. בקושי עצמתי עין, אך לא התחרטתי על כך לרגע. לא אחרי היום הנפלא שביליתי עם אבי. בבוקר, כשעזבתי, הוא עדיין ישן. הכנתי לו משהו לאכול והשארתי לו פתק מתוק. הייתי מלאת תקווה שזהו שחר חדש ביחסים בינינו. לאט אבל בטוח, נוכל לאחות את הקרעים ולחזור לשגרה. אז, למרות המחסור בשינה והדאגה לפליקס, כיוון שבוודאי היה עדיין חולה, צעדיי היו קלילים