השמש בקושי מתחה את אצבעותיה מבעד לווילונות כשנכנסתי לביתו של פליקס. השמיים היו קודרים היום. עננים עטפו את התכול. זה עמד להיות יום גשום. הזמזום השקט של שואב האבק הדהד בחדרים הריקים, סימפוניה מוכרת לשגרת עבודתי כמשק בית. התחלתי במלאכה הדקדקנית של איבוק הרהיטים שעיטרו את הסלון. שעון האורלוגין הישן בפינה צלצל. הייתה לי שגרה לעקוב אחריה. עבודה לבצע. לפעמים שכחתי שזו רק עבודה. הייתי עובדת כאן. בביתו של