הוא הסתובב להביט בחבריו. "תודה, חבר'ה," הוא אמר בקול מחוספס. "אני בטוח שפלורה הכריחה אתכם." "יכול להיות ששיחדתי אותם עם עוגה." וזו הייתה האמת. מסיבות הפתעה קיטשיות לא היו בדיוק הסגנון של הגברים הענקיים האלה, שהוכשרו להמשיך את מורשת המאפיה של אבותיהם. אבל זה היה הסגנון שלי. וידעתי שפליקס אהב את זה בסתר. חברו ניק היה הראשון לדבר. "זה לא שאנחנו יכולים להתעלם מהרצונות של אשת הבוס לעתיד." הסמקתי עמוקות. כולם חשבו שנתחתן ואז אני אהיה 'אשת הבוס', ופליקס יהיה המנהיג. הוא עמד להיות כזה, אבל לא אני. "ברור שכן," אמר פליקס, אבל ידעתי שהוא רק צוחק. גלגלתי את עיניי. "לחתוך את העוגה עכשיו?" שאלתי, וכולם הסכימו, אז נכנסתי פנימה והוצאתי את העוגה. היא נראתה יפה אבל גם מבולגנת מספיק כדי שיהיה אפשר להבחין שהיא מעשה ידי אדם ולא קנויה. הנחתי אותה על שולחן, הדלקתי את הנרות וכולם התאספו מסביב. פליקס חתך את העוגה וכולנו הרענו. תחושת עצבות החלה לשטוף אותי. חבריו התיישבו עם משקאות ומוזיקה ואכלו את האוכל שהכנו. אני לא שתיתי אלכוהול, אז לקחתי משקה מוגז, חתכתי לעצמי פרוסת עוגה והתיישבתי לצד פליקס. הייתה לו בירה ביד. בעודו שותה, הוא הניח את זרועו השנייה סביבי. התכרבלתי לתוכו. האכלתי אותו בביס הראשון. "את הכנת את זה?" הנהנתי, מביטה בו בתקווה. "זה טעים?" "זה מדהים, מותק. זה האהוב עלי." "אני יודעת." פליקס חייך והצמיד נשיקה לקודקוד ראשי. "אני אתגעגע אליך, פרח." אני אתגעגע אליך כל כך. כל כך, כל כך. אבל לא יכולתי לומר זאת. ידעתי שאם אגיד את זה, אבכה. "מקס הוא חתיכת מניאק, אחי," וינסנט, אחד מחבריו של פליקס, דיבר בקול רם מאוד. הייתי מנותקת מכל שיחה שהם ניהלו, אבל המשפט הזה תפס את תשומת ליבי. בריטני, שהיתה תאומתו של ניק וגם חלק מהחבורה שלהם, גלגלה עיניים. "הוא לא מניאק רק בגלל שהוא לא מוצץ לך, ויני." "היי!" נזף פליקס. "בלי לקלל ליד פלורה." נעצתי בו מבט זועם. "אני לא ילדה." הוא משך בכתפיו ובריטני הסכימה איתי, אבל זה לא משנה כי המילה של פליקס הייתה המילה האחרונה. קמתי, משתחררת מחיבוקו של פליקס, והתחלתי ללכת לצד השני של הגן. שנאתי כשהוא עושה את זה. מתייחס אלי כמו ילדה. תמיד מגונן יתר על המידה. אף פעם לא נותן לי לעשות כלום. "פלורה!" פליקס קרא מאחוריי, וידעתי שהוא יבוא אחריי. הלכתי עד למרפסת כדי שכולם יהיו מחוץ לטווח הראייה. הרגשתי את ידו של פליקס אוחזת בזרועי ומושכת אותי אליו. "בחייך, פרח. אל תהיי ככה." הביטתי בו בהבעה החמוצה ביותר שיכולתי לגייס. "למה שלא תחזור לחברים המבוגרים שלך לעשות דברים של מבוגרים?" הוא גלגל את עיניו. "אני רק מנסה להגן עליך." "מאנשים שמקללים?" "זה מתחיל בקללות," הוא הסכים. "אתה מקלל," ציינתי. "זה שונה." שתקתי. "פלורה," הוא אמר ברכות, "אני עוזב מחר. אל תריבי איתי." הוא משך אותי אליו, עוטף אותי בחיבוק. הרגשתי כאילו אני יכולה להתמזג לתוכו. אם הייתי יכולה, הייתי עושה זאת. "אתה כבר לא תהיה כאן כדי להגן עלי," מלמלתי. הבנתי שקולי נשבר. "היי," הוא אחז בסנטרי וגרם לי להביט בו. "אני אבקר הרבה. ואמרתי לניק לשמור עליך." לקחתי כמה צעדים לאחור והתיישבתי על מדרגות המרפסת. פליקס התיישב לצידי. הוא אחז בידי, משלב את אצבעותינו. "אני מפחדת," לחשתי. "ממה, מותק?" "שתפגוש בחורות אחרות ותשכח ממני." הוא צחק למשמע הדברים. צחוק מלא ומתגלגל, משליך את ראשו לאחור. הזעפתי פנים לעברו. למה זה היה כל כך מצחיק? "פלורה," הוא אמר לבסוף. "אף בחורה אחרת לא משתווה אליך." גלגלתי את עיניי. "ארבע שנים זה הרבה זמן. ובפרינסטון יהיו כל כך הרבה בחורות חכמות ויפות." הסטתי את מבטי ממנו, עיניי החלו לדמוע. יכולתי לראות את זה. הוא יביא בחורה הביתה. היא תהיה גבוהה ובלונדינית, עם שיער ארוך ותואר יוקרתי. ההורים שלו יאהבו אותה. הם יתחתנו. ואני אצפה מהצד. פליקס הושיט יד וליטף את שיערי. "תסתכלי עלי," הוא דרש. סובבתי את ראשי להביט בו. הדמעות שלא זלגו בעיניי גרמו לו להיראות מטושטש. מצמצתי, ודמעה אחת חמקה החוצה. פליקס אחז בפניי ביד אחת, מנגב את הדמעה באגודלו. "בואי הנה," הוא לחש, והרכין את ראשו, מרפרף בשפתיו על שלי. נשימתי נעתקה בגרוני. סוף סוף, זה סוף סוף קרה. עצמתי את עיניי, ושפתיו של פליקס סגרו על שפתי התחתונה. הוא אחז בעורפי, מעמיק את הנשיקה. היא הייתה רכה ואיטית, כאילו הוא מתענג עליה. וגם אני התענגתי. חורטת אותה במוחי. אזכור את זה לנצח. הנשיקה הראשונה שלי עם פליקס. בדיוק כפי שתמיד דמיינתי. בדיוק כפי שתמיד ידעתי. הוא נסוג מעט, אבל פנינו עדיין היו קרובים זה לזה. "אני לא רוצה לנסוע, פלורה," הוא אמר בכנות. "אבל אני חייב. ואני צריך שתחכי לי, בסדר? את יכולה לעשות את זה?" הנהנתי. כל דבר. הייתי עושה כל מה שתגיד. "ארבע שנים. תסיימי בית ספר, ואז נהיה ביחד. לתמיד." הוא אמר, "את שלי, פלורה." בלעתי את רוקי. "אתה תחכה לי גם?" "הייתי מחכה לך לנצח."