הבוקר זלג לתוך ערפל של תשישות. פליקס נותר בלתי נראה, והיעדרו הדהד באחוזה כחלל ריק. האשמה כרסמה בי, חדה יותר מרעב. לא יכולתי להתעלם ממנו עוד, לא בצורה כזו. הייתי אכולה בצורך פיזי לראות אותו, לראות את פניו. לפגוש בו. הבטתי מבעד לחלון וראיתי קצה מדמותו בגן. האם הוא עסק בגינון? נחושה בדעתי, יצאתי אל אוויר הבוקר הצלול. הגן עמד בדממתו. השעה הייתה מוקדמת מכדי שדבר מה יתרחש. אפילו שאון התחבורה נעדר. אך יכ