פליקס הניף את הטלפון שלו אל על, מנצח זעיר המזמן תזמורת. סונטת אור הירח של שופן נשפכה אל החדר, טווה אריג של צלילי כסף סביבנו. הוא נגס בעוגה, עיניו נעצמות בעוד הטעמים מתערבלים על לשונו. "זה מדהים," הוא נשף, קולו שזור בנימת השתאות. "שכחתי כמה זה טוב." חייכתי, מרגישה רפרוף בחזה. "אני באמת שמחה שאתה אוהב את זה. עבדתי ממש קשה." "זה ניכר." המוזיקה גאתה ונסוגה, המנגינה העדינה שלה משמשת קונטרפונקט לסימפוני