**עכשיו** השמש, זהובה ובוהקת באור הבוקר, הסתננה מבעד לתריסים של פליקס וציירה פסים שובבים על עפעפיי. פיהוק נמלט מפי בעודי מותחת את זרועותיי בתענוג במיטה החמה, שעדיין שמרה על החותם הקלוש של גופו. הסדינים בצד שלו היו מעט מבולגנים. הטלפון שלו עדיין היה מונח על המיטה. הנחתי שלא עבר זמן רב מאז שהתעורר. הבטתי בשעה בטלפון שלו. עשר בבוקר! פאניקה לפתה את גרוני. ארוחת הבוקר! הטוסט נשרף, הביצים מתקשקשות מעצמן